איזהו עריס. קשיא לי דלא הוזכר עריס בשום מקום במכלתין דקתני עליה איזהו עריס ונראה לפ׳ דקאי אסיפא דתנן בש״א מודדין ד״א מעיקר הגפנים וה״ק עריס מחלוקת ב״ש וב״ה ואיזהו עריס שנחלקו כו׳ הר״ש שירילי״ו ז״ל:

בפי׳ ר״ע ז״ל וזו מקולי ב״ש וחומרי ב״ה ע״כ. אמר המלקט הוא פי׳ הר״ש והרא״ש ז״ל והדבר תלוי בגרסת הירושלמי וקשה דליתנייה בעדיות גבי קולי ב״ש וחומרי ב״ה והרמב״ם ז״ל משמע מתוך פירושו דב״ה לקולא וז״ל ואמר שב״ש דנין עליו כדין הכרם ואמרו שירחיק ד״א מעיקר הגפנים ואז יזרע מה שירצה מפני שעבודת הכרם ד״א. ובה״א שמדידת הד״א הוא מעיקר הגדר או החריץ אחר ששריגי אותם הגפנים מתפשטין עליו וכאילו הגדרות הם עיקרי אותם הגפנים ואם יהי׳ בין שרשי החמש גפנים ובין הגדרות אמה א׳ ימדוד ג׳ אמות מעיקר הגפנים ויזרע התבואה. ע״כ. ונראה שאפשר שיש טעות קצת בלשון הזה. ובחבורו חזר בו ממה שפי׳ כאן. ופי׳ כפי׳ הר״ש ז״ל. והראב״ד ז״ל השיגו. ופי׳ כפי׳ אשר פי׳ כאן הרמב״ם ז״ל. והכריח בכ״מ כפי׳ הר״ש ז״ל:

טועין כל האומרים כן. בירוש׳ מפ׳ דלא פליג עליה דת״ק אלא במעוקם דאי בשורה מכוונת הא אפי׳ לגבי כרם מחשבי לה ב״ש בפ׳ קרחת לכרם גמור וכ״ש הכא דאיכא עריס דמשום עריס מודו ב״ה דבעי עבודת כרם. אלא במעוקם הוא דפליג עלייהו דס״ל כיון דמעוקם אין הגדר מחשיבו כ״כ לעשות שורה א׳ ככרם גמור אלא אם יש מן הגפנים ולגדר ד״א מקום פנוי מרחיק הזרע מן הגפנים ששה טפחים וזורע ג׳ אמות מפני שהוא חשוב מקום בפ״ע. אבל אם אין שם ד״א הכל אסור שהכל נקרא ע״ש העריס ובטל לגביה אע״פ שהגפנים רחוקים מן הכותל ג׳ אמות הכותל מחשיבו לאסור בינתיים משא״כ בגפן יחידית דבין כך ובין כך אין נותנין לה אלא עבודתה והשאר מותר אע״פ שהיא סמוכה לכותל. ועריס גופה אילו לא הי׳ שם גדר גבוה עשרה טפחים אע״פ שהי׳ שם גדר פחות מעשרה טפחים בין שהי׳ שם ד״א או פחות מד״א נותן לו כדי עבודתו ו״ט והשאר מותר מפני שהעריס והגדר גורמין את האיסור ואי קשיא א״כ מצינו גדר לאיסור ובעירובין פ׳ כל גגות מתמהינן עלה ולא מוכחי׳ מהכא תי׳ הראב״ד ז״ל במס׳ עדויות דהאיסור הזה אינו אלא גרמא שהגדר מחשיב הגפנים וחזינן לכל חדא מינייהו כאילו הוו שתים אבל המחיצה אינה אוסרת כלל. נותנין לו עבודתו ו״ט. כדין גפן יחידית כדקתני סיפא ולית לי׳ לריב״ן חשיבותא דכרם. בעריס מעוקם אלא דבעי׳ מקום פנוי עד ד״א בין גפנים ולגדר כדי לזרוע בו דבציר מהכי בטיל ולא חשיב כל המקום אלא כששה טפחים דאפקורי מפקר לי׳. הר״ש שירילי״ו ז״ל:

בפי׳ ר״ע ז״ל. שאם יש ד״א מעיקר הגפנים לגדר שהן מודלות עליה וכו׳. כתב ה״ר יהוסף ז״ל פי׳ זה אין נראה דהא הוי תחת הגפן או תחת העריס ואסור לזרוע שם אפי׳ בגפן יחידית אלא נראה דר׳ יוחנן לא דבר בעריס שהוא מודלה על הגדר וה״ק לא נזכר דין ד״א אלא לענין זה שאינם מודלות על הגדר וצ״ע בירוש׳ ע״כ:

עוד בפי ר״ע ז״ל וריב״ן ור׳ יוסי אמרו דבר אחד. אמר המלקט וגם ר׳ ישמעאל דאמר בעדויות פ״ב גנה קטנה שהיא מוקפת עריס אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן וכמלא בוצר וסלו מכאן פי׳ דהיינו ד״א מקום פנוי דאמה בוצר ואמה סלו אמה בוצר ואמה סלו תזרע ואם לאו לא תזרע ויש נוסחא בירוש׳ שכתוב בהדיא ר׳ יוסי דתנינן עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר ר׳ יוסי אומר אם אין שם ד״א לא יביא זרע לשם והכין הוא מפורש בפי׳ הח׳ הר״ש שירילי״ו ז״ל והיא היא. ועוד בירוש׳ מסתברא ר׳ יוסי ור׳ ישמעאל יודון לריב״ן וריב״ן לא יודה לר׳ יוסי ור׳ ישמעאל. ר׳ יוסי יודה לר׳ ישמעאל ור׳ ישמעאל לא יודה לר׳ יוסי. ופי׳ הרש״ש ז״ל ר׳ יוסי ור׳ ישמעאל יודון לריב״ן דהא ר׳ ישמעאל מיירי שמפוזרים ה׳ גפנים לד׳ גדרים כדתנן גנה שהיא מוקפת ואפ״ה מצרף לי׳ לעריס כ״ש היכא שכל החמש גפנים נוטה נופן לגדר א׳ דבעינן ד״א מקום פנוי. ור׳ יוסי נמי הא לא הוי שיעור הגדר אלא ד׳ טפחים (ע׳ לק׳ בפרקין מ״ז בפירושו של הרש״ש ז״ל) והשאר אינם באותה הקרן ומצרף לי׳ לעריס וכ״ש במשנתינו אבל ריב״ן לא יודה לר׳ יוסי ור׳ ישמעאל מטעמא דאמרן. ר׳ יוסי יודה לר׳ ישמעאל דהא היכא דליכא צירוף גדר חשיב עריס. כ״ש היכא דאיכא. ור׳ ישמעאל לא יודה לר׳ יוסי מטעמא דאמרן. וכתבו הגאונים ז״ל דכל היכא דאמרי׳ ר׳ פלוני ור׳ פלוני כולהו סבירא להו לית הלכתא כחד מינייהו מפני שאע״פ שהולכים בשיטה א׳ אין כל דבריהם שוין ואין מודין זל״ז ולפי שאין מודין זל״ז ובכל חד מינייהו פליגי רבנן עליה הוי כל חד מינייהו יחיד ובטל במיעוטו. ובנין אב שבכולם שממנו למדו הגאונים ז״ל שאין הלכה כשיטה הוא בפ׳ איזהו נשך דאמרי׳ ודלמא רב עיליש טובל בציר הוה ואמר רב נחמן הלכה כר׳ יהודה והלכה כר׳ יוסי והלכה כרשב״ג א״ל שיטה איתמר דאי לא תימא הכי הלכה הלכה ל״ל לימא הלכה כר׳ יהודה דמקיל מכולהו אלא ש״מ שיטה איתמר. והתם נמי לא מודי אהדדי וכל כה״ג לית הלכתא כחד מינייהו. ואיכא מ״ד דכל היכא דאמרי׳ ר׳ פלוני ופלוני אמרו דבר אחד הן שוין בדבריהם לגמרי וכ״א מודה לדברי חברו וכה״ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו. ונראה בעיני דהך דהכא אליבא דכ״ע שיטה היא דהא בהדיא קא׳ דריב״נ לא יודה לכולהו ור׳ ישמעאל ל״ל דר׳ יוסי. וא״כ אע״ג דגרסי׳ בהך גמ׳ אמרו דבר אחד ר״ל כולהו ס״ל דבמעוקם מקום פנוי הוא דבעינן ותו לו אבל אין כל דבריהם שוין ואין מודים זל״ז הלכך הוי׳ לה שיטה עכ״ל ז״ל:

רע״א שלשה. כ׳ הח׳ ה״ר משה פיזנטי ז״ל דאית דגרסי שלש בלא ה״א וקאי אמעיקר הגפנים ולגדר דאם יש ג׳ אמות נותנין לו עבודתו וזורע את המותר. וליתא כדמוכח בירוש׳ בפ׳ שאחר זה דבעבודת גפן פליגי דלר״ע ג׳ טפחים ע״כ. והם דברי הר״ש ז״ל וכתבתי לההוא ירושל׳ לק׳ ר״פ המבריך ע״ש:

עריס כו׳. ור׳ אלעזר בלי יו״ד גרסי׳. והרש״ש ז״ל כ׳ וז״ל עריס שהוא יוצא מן המדרגה כשעושין חריץ סביב המגדלים וזורקין העפר על שפת החריץ כדי להגביה התל עושין מדרגות מעלות מעלות זו למעלה מזו ונ״ל דה״פ כגון שהיו ד׳ או ה׳ גפנים במדרגה וגפן א׳ היתה יוצאה מן המדרגה ומשוכה מהן כגון שנטועה למטה וקאמר ראב״י דאם אינה מופרשת מחברותיה כ״כ שמן הארץ במקום שנטועה זו יכול לבצור כולן בלי עליית המדרגה אלא מן הנוף של זו כולן מצטרפין לעריס ואוסרין ד״א בשדה אף כנגד זו שלמטה ופשיטא דמודדין מן המדרגה שסמוכות עליה דהא הוי גדר דידהו ואם אינו יכול לבצור כולן משם אינו אוסר אלא כנגדו ונפקא מינה דאם יש בו שיעור עריס אוסר ד״א בשדה כעריס דעלמא אבל נגד גפן זו שלמטה אין אוסר אלא ו״ט כגפן יחידית דאין לה דין עריס. וכ״ש דאם אין בו שיעור עריס דזו שלמטה אינה מצטרפת והשתא אתי ר׳ אלעזר לטפויי דאפילו גבי כרם דמקדש מה שאין כן בעריס {הגה״ה פי׳ עריס א׳ של חמש גפנים או פסקי עריס דהא איכא המותח זמורה דבסוף פרקין דמקדש כמו שכתבנו שם:} אם נטע שורה א׳ בארץ ושורה א׳ במדרגה ב׳ למעלה וג׳ למטה או להפך אם גבוהין עיקרין של מדרגה מעיקרין של הארץ י׳ טפחים אין מצטרפות לכרם ואם פחות מכאן מצטרפים עכ״ל ז״ל:

אפפיירות. פי׳ בערוך שהדלה הגפן ע״ג אילן שהוא עושה פארות הרבה כמו מסעף פארה ע״כ. וי״ס אפפיורות. וי״ס דגרסי אילן אפיפיורו׳ ונראה שאפיפיורות ל׳ רבים מדאשכחן בירוש׳ דתני ר״ש בן אלעזר אומר אם הי׳ דרכן לפסע בין פיפור לפיפור כפיפור אחד הוא ע״כ:

ואם הלך החדש. כתב הרש״ש ז״ל ה״ג ואם הילך החורש כמו כעזובת החורש דישעי׳ וקאמר דאם נמשכו השריגים על הזרוע אסור לקיימו ולא סגי להחזירו לאחור אלא יעקור הזרע ע״כ:

בפי׳ ר״ע ז״ל. אסור הזרע שנזרע תחת המותר אם הוסיף וכו׳. כ׳ עליו הר״י ז״ל פי׳ זה אין נראה דא״כ מה הפרש יש בין אילן סרק לשאר אילנות כי בשאר אילנות אסור אלא נראה לפרש שאסור משום דכיון שמתחלה זרע באיסור נאסר מיד. אבל באילן מאכל כיון שזרע בהיתר אינו נאסר מיד עכ״ל ז״ל:

ואם הילך החורש יחזירנו. לאחור: והראהו. לר׳ יהושע. גפן שהיא מודלית וכו׳. לבית מגינייא. שדה של משפחה אחת ששמה כן. על מקצת הקורה. בסדן של שקמה דכבר הי׳ מיוחד לקורות כדאי׳ בפסחים ובב״ב ודמי לאילן סרק ובו היו קורות הרבה והוה מספקא לי׳ אי מדמינן לי׳ למקצת אפפיירות עכ״ל הרש״ש ז״ל:

להביא זרע אל תחת המותר. אית דל״ג מלת אל:

תחת הקורה זו אסור. כולה ואע״פ שהענפים על מקצתם מפני שהן אפיפיירות:

שאינו עושה פירות. אנשים ריקים תרגומו גברין סריקין:

פסקי עריס וכו׳. ברמב״ם שם פי׳ דועוד היינו א׳ מששים באמה ונראה שכך היתה גרסתו בתוספתא וכן פי׳ ג״כ במשנה. וגם בפי׳ הר״ש ז״ל הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז״ל וכמה ועוד אחד מששים באמה ומפ׳ בירו׳ עשירית טפח ע״כ:

וכל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהם ועוד חוץ מפסקי עריס. ובירוש׳ פריך אמאי תנא בכרם ולא תנא כל מדות שנתנו חכמים אין בהם ועוד. דאי משום דתנינן פ״ד דתרומות ר׳ יהושע אומר במאה ועוד. ועוד זה אין לו שיעור. ר׳ יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדמע. יש לדחות דתמן למדות וכאן לאמות. ואי משום דתנינן במנחות פ׳ התודה עשרת קבין ירושלמיות שהן ששה עשרונות ועדויין התם נמי למדות וכאן לאמות ולעולם איבעיא לן למה תני בכרם. ומשני משום דתנינן בעירובין פ״ב הגנה והקרפף שהן ע׳ אמה ושיריים על ע׳ אמה ושיריים ותני יש כאן דבר מועט ולא יכלו חכמים לעמוד עליו שאין ממנו לעשות רצועה להקיף ממנו ד׳ רוחות אלמא דאיכא ועוד באמות. ומש״ה תני במתני׳ בכרם למעוטי האי דעירובין:

אלו הן פסקי עריס עריס שחרב מאמצעו. ירושלמי לא שנא בין שבנה גדר ואח״כ נטע אחת עשרה גפניס בין שנטע אחת עשרה גפנים ואח״כ בנה גדר ואח״כ נפסקה האמצעית יש כאן עריס ויש כאן פסקי עריס. ואם חרב הגדר ואין בו עשרה אין כאן עריס ולא פסקי עריס חזר ובנאו חזר עריס למקומו ודכוותה חזרו פסקי עריס למקומן:

בפי׳ ר״ע ז״ל. אינו יכול לזרוע אלא אותו ועוד. כ׳ עליו ה״ר יהוסף ז״ל פי׳ זה אינו נראה אלא א״צ להרחיק אלא ששה טפחים בלבד כיון שיש כאן ח׳ אמות ועוד ע״כ:

עריס שהוא יוצא מן הכותל וכו׳. אית דגרסי עם הכותל. והילך ל׳ הרמב״ם ז״ל בחבורו שני כותלים הסמוכים זל״ז והגפנים נטועים בזוית ביניהם והעריס יוצא עם הכותלים מתוך הקרן וכלה מרחיק מעיקרי הגפנים כשיעור וזורע במקום הכלה שאין עליו עריס ואע״פ שהזרע מכוון בין שני הכותלים שביניהן העריס הואיל והרחיק כשיעור ה״ז זורע בין הכותלים ע״כ:

ר׳ יוסי אומר אם אין שם ד״א. כ׳ הר״י ז״ל ברוב הספרים גרסי׳ אם יש שם ד״א וכו׳. וכ׳ עוד פי׳ זה שפי׳ ר״ע ז״ל בעריס שהוא יוצא מן הכותל אינו נראה דבמשנה לא נזכר שני קרנות ולא קרחת באמצע ונ״ל דה״פ עריס שהוא יוצא וכו׳ כלומ׳ שהעריס נטוע בצד כל הכותל ויציאת העריס הוא עם יציאת הכותל דהיינו הקרן כל שסוף העריס הוא בסוף הכותל בתוך הקרן ושם הוא כלה ואינו ממלא את כל הקרן אלא שנשארו ו״ט וכ״ש כשהוא יותר נותנין לו עבודתו ג״ט כדברי ר״ע וזורע את המותר. ור׳ יוסי אומר אם אין שם ד״א אסור לזרוע שם כן נ״ל לפרש לפי דברי התלמוד וצ״ל לפ״ז דעריס אע״פ שי״ל דין כרם אינו אוסר ד׳ אמות ע״כ. וכ׳ הח׳ הרש״ש ז״ל מתוך הקרן. כגון שהי׳ הכותל משך שלו ד׳ טפחים כדי שיעור מקום כדאי׳ בירוש׳ והיתה א׳ מן הגפנים נטועה שם והד׳ גפנים יוצאות חוץ לקרן נותנין לו עבודתו ו״ט. וזורע את המותר. דלא חשיב עריס כיון דאין הגדר מושך כל החמש גפנים. אם אין שם ד״א. מקום פנוי הואיל והתחיל העריס עם הכותל אע״ג דלית בי׳ אלא ד״ט שם גדר עליו ונדונות כולן כעריס מעוקם ונמשכים בהדה ועריס הוא. ור׳ יוסי ס״ל כריב״ן גבי עריס מעוקם דשיעורא דד״א דעריס מעוקם היינו מקום פנוי כך פי׳ הראב״ד ז״ל המשנה הזו במס׳ עדיות ודברים נכונים הם וסוגיא דגמרא ירושלמית אזלא כותיה ור״ש והרא״ש ז״ל פירשוה כך כגון שני כותלים סמוכין זל״ז וחמש גפנים נטועין ביניהן ויוצא מקרן כותל זה ג׳ גפנים ומקרן כותל זה ב׳ גפנים. וכלה שהעריס כלה באמצע הכותל ואינו מחזיק כל הכותל וזה צורתו % ואינו נכון דאמרי׳ לעיל דר׳ ישמעאל לא יודה לר׳ יוסי ולדבריהם אמאי לא יודה. ועוד לשון הגמ׳ ירושלמית והוא שיהא בזוית ד׳ טפחים משמע דלא משיך כותל אלא ד׳ טפחים עכ״ל ז״ל אמנם בפי׳ הר״ש ז״ל שבידינו אין כתוב שני כותלים רק כלשון שהעתיק ר״ע ז״ל:

וחס עליהן מלפוסקן. שלא הניחן כדי להוליך החורש עליהן אלא שחס עליהן מלקוצצן. כדי שיהלך בהן החורש אסור לזרוע תחתיהן ונראה דאפי׳ משוכין יותר משיעור המותר דהיינו לר׳ יעקב בר אידי בשם ר״ש בן לקיש עד ד׳ אמות. ולר׳ אחא ור׳ חיננא בשם ר״ל עד שש אמות. הרש״ש ז״ל:

תחתיה אסור. בירושלמי פליגי אמוראי איכא מ״ד תחת האשכולות אסור ומקדש תחת העלין לא ואיכא מ״ד אפי׳ תחת העלין אסור ומקדש וכן פסק הרמב״ם ז״ל: