[היכל. כתב ראבי״ה בפרק תפלת השחר ירושלמי היכל שמשם כלכלה יוצאה לעולם בתפלה של כ״ג ביה״כ. עוד שם דביר על שם ודבר ה׳ מירושלים וא״ד למען אחי ורעי אדברה נא שלום וגו׳ (תהלים קכ״ב) עכ״ד. ובירושלמי שלפנינו גירסא אחרת]:

שנאמר שתים דלתות להיכל ולקדש. להיכל כלפי חוץ. ולקדש כלפי פנים. הרר״ש:

שתים מוסבות דלתות. שנקפלות כמו שנקפלות הדלתות המחולקות. הרמב״ם:

לשער הגדול. בערך שני פשפשין. שבצדיו נקרא הוא הגדול ולא בערך שאר שערים. שהרי שנינו בפ״ב כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן כ׳ אמה ורחבן י׳ אמות. חוץ משל אולם ושל אולם גדול מזה כדתנן בס״פ דלעיל [*אבל עכשיו מצאתי שכתב הראבי״ה. ועפני גודל קדושת ההיכל נקרא שער הגדול. כדאמר (דברים א׳) והנהר הגדול נהר פרת וגו׳ קרב לגבי דיהנא ואידהן במסכת שבועות (דף מ״ז) גם בספרי פרשת ואלה הדברים. מפורש והנהר הגדול וכי גדול הוא. ואין לומר שמפני הפשפשין נקרא [הגדול] שהרי שער נקנור נמי הוי ליה שני פשפשין. ותו שהפשפשין היו רחוקים מן שער הגדול כדאמר בזו נכנס לתא והתאים היו מחוץ לחומת ההיכל כדחשיב התא שש וכותל היכל חמש נמצא שרחוקים היו ונקרא גדול כדפירש לעיל עכ״ל].

ופתח את הפשפש ונכנס להתא ומהתא להיכל. אפרש במתני׳ דלקמן:

חמשה עשר בצפון. כתב הר״ב לקמן בפרקין כי חשיב מצפון לדרום ע׳ אמה קתני כותל המסבה כו׳. ולאו למימרא דעובי כותל כו׳ אלא עובי הכותל עם החלל שבינו ובין הכותל השני הוא מונה. ועיין בפי׳ הר״ב רפ״ד דב״ב. וכתב הרמב״ם. ואל יטעך שקרא אותם כותל ומסבה וכותל התא והתא וכותל ההיכל. אח״כ חזר וקראם כולם תאים. לפי שההרחקה שיש בין שתי הכתלים הוא התא וכולם תאים וכו׳ [לא היה כותל סתום וכו׳]. ולקצת התאים היו שמות. כגון שקרא השורה התחתונה מהם מסיבה ובית הורדת המים. ע״כ. ואשתומם על המראה. מאין נפלה האורה אל כל התאים הללו הפנימיים. ובשלמא להיכל היו החלונות למעלה מגגי התאים שהשלשה שורות תאים לא היו מגיעים לרומו של היכל. משא״כ בתאים עצמן דקשיא ודאי. אבל לפירש״י שאכתוב בסוף המשנה ניחא. שאפשר שהמסבה לא היתה מקורה כלל וממנה נפלה האורה אל התאים דרר חלונות הפתוחים לשם. והמשכיל יבין זה מתוך פירש״י שאכתוב לקמן בס״ד. ומ״מ גם לפי׳ הרמב״ם מצאתי להן אור שיפול ממעל בדרך ארובות שהיו זו על זו. שכן שנינו ג״כ ארובות זו ע״ג זו במשנה ד׳ פ״י דאהלות:

ושלשה פתחים היו לכל אחד ואחד כו׳. לאו לכולן קאמר שהרי אותן שבחוץ שאין להם עוד חוצה להן שום תא לא יהיה להן פתח אל עבר החוצה לשום תא. כיון שאין תא עוד חוצה לו. אלא לאותן שיש להם תאים משני עבריהם מימין ומשמאל. א״נ י״ל שהיה גם לאותן שמבחוץ פתחים אל העזרה. ונמצא שלכולן שלשה פתחים. אלא שאין פתחי כולם פתוחים לתאים ממש. וכמו כן צ״ל בדיוטות העליונות שכולן לא היה להן פתתים לתאים על גבם שהרי אין תאים עליהם אלא א״כ שנאמר ג״כ שהיה להן פתחים על גגותיהן ובסמוך יש להוכיח כפירוש הראשון:

ובקרן מזרחית צפונית היו ה׳ פתחים וכו׳ ואחד לפשפש. פירש הר״ב לתא שיש בו הפשפש הצפוני שבאותו תא נכנסים להיכל וסתם מתני׳ כרבנן כו׳. וז״ל הרמב״ם. *)⁠ומ״ש וכן לפשפש אחד ר״ל לתא שיש בו הפשפש הצפוני שבו נכנסים להיכל. וזהו הפתח שהיה [בדרומו] של תא שהיה לו חמשה פתחים והתא הזה הוא היה בשורה אמצעית מהתאים. והוא שע״ג המסבה ע״כ. ופי׳ שורה אמצעית היינו ממטה למעלה ולא בשורות שזו אצל זו. וכן מבואר בחבורו פ״ד מהל׳ ב״ה שקורא לג׳ שורות שזו על זו דיוטאות. וכתב ובקרן מזרחית צפונית בתא שבדיוטא האמצעית וכו׳ ולהעמיד פירושם של הר״ב והרמב״ם צריכים אנו לכנוס בכמה דוחקים דמדפירשו שהתא הזה הוא היה בשורה אמצעית מהתאים כו׳. מוכח דס״ל כדברי הראב״ד בפ״ד מהל׳ ב״ה בהשגה שעל ורובד על גבה כו׳. שכתב שם שהתא שבדיוטא התחתונה הוא כנגד האוטם ההיכל שהיה שש אמות ואע״פ שזה אמר להשיג על פי׳ הרמב״ם ברובד על גבה. מ״מ בענין הזה שדיוטא התחתונה שמן התאים היא כנגד האוטם. מוכח מתוך פי׳ הרמב״ם שמפרש בכאן שהתא הזה הוא בדיוטא האמצעית. שגם הוא סובר כן. דאלת״ה אלא שדיוטא תחתונה עצמה על האוטם היא א״כ הפשפש וההיכל שוים לדיוטא התחתונה. והיאך שנינו שמן התא שבדיוטא האמצעית יש שני פתחים אחד לפשפש ואחד להיכל אלא א״כ שנאמר שגם בדיוטא האמצעית קורא [גם] כן פשפש לתא שעל התא שבו הפשפש על שם אותו שתחתיו ושגם ממנו נכנסים להיכל דרך סולם שהיה מונח באותו פשפש. וכן בהיכל ג״כ מונח סולם כדי לעלות שם. ואולי זה דומה לענין שנאמר באחז [מלכים ב׳ ט״ז] ואת מבוא המלך החיצונה הסב בית ה׳ מפני מלך אשור. ופירש״י שמא יצטרך להחבא ויברח בהצנע. ע״כ. אבל זה דוחק לכן נראה יותר שסברתן של הרמב״ם והר״ב ג״כ שדיוטא התחתונה היתה כנגד האוטם. וא״כ פשפש ששנינו כאן ולעיל בדיוטא האמצעית היא והנה אע״פ שאין אנו מוכרחים לכנוס בדוחק הזה דרך הסולמות כאמור שהעמדנו הדיוטא האמצעית בשיעורם על האוטם ושוה לקרקעית ההיכל. הנה גם בזה יש דוחק. כמ״ש לקמן משנה ו׳ בס״ד. שנית. מדקאמר א׳ לתא מן הימין שמעינן שאינה ממש בקרן שהרי יש עוד תא אל ימינה וא״כ למה קתני בקרן. ובזה אפשר לתרץ שלפי שאין אל התא שבימינה שום פתח לימין שלה וכבר שנינו וג׳ פתחים כו׳ אחד אל הימין כו׳ כלפי הא שייך שפיר למתני ובקרן על אותו תא שיש לו ג״כ תא אחר לימינה ושפתוחה אליו. דהא במספר מפקד פתחים אנן קיימינן. ואין עוד תא בקרן שיהיה לו ג״כ ג׳ פתחים. וזה מכריח פירוש הראשון שכתבתי לעיל שאין לתא החיצון ג׳ פתחים. שלישית. וא׳ למסבה היינו שתחתיו קשה דלפי זה היה יכול לשנות ובדיוטא האמצעית לכל א׳ ד׳ פתחים. רביעית. ואחד לפשפש ואחד להיכל ודאי שאין מן התא דביה אנן קיימין שום פתח פתוח מגופו אל ההיכל שהרי התא שיש בו הפשפש מפסיק. אלא דתנא קחשיב כל הפתחים שממנו עד ההיכל ומיחס את כולן אליו אחר שממנו היו יכולין ללכת עד ההיכל עצמו דרך כל הפתחים הללו. וא״כ תקשה שהרי יש עוד ב׳ הרחקות שנקראו תאים הא׳ בין התא שיש בו הפשפש לתא זה שעל המסבה. והוא הנקרא כותל תא. והשניה בין התא שיש בו הפשפש להיכל. והוא הנקרא כותל היכל. ואמאי לא קא חשיב נמי לפתחים הללו. ואפשר דלא קא חשיב אלא הפשפש וההיכל שלכולם בשם מיוחד יקרא ומפני חשיבותייהו קא מני לפתחים דידהו. ולא לאינך. וכל זה דוחק שכיון שיורד למנין. רבותא הוי להרבות במנין ולחשוב עוד אלו השני פתחים ולהוו שבעה. ואפשר לי לומר בזה דמש״ה לא חשיב אלא דפשפש והיכל. לפי שאל התא הזה שעל המסבה דביה אנן קיימין לא היה לו פתח לכנס לתוכו מבחוץ. אלא ע״י התא שיש בו הפשפש שהוא פתוח לחוץ דאי אמרת שהיה לזה התא עצמו פתח אל החוצה. א״כ ה״ל למחשב אותו הפתח. שהוא עיקר לו. אלא ודאי שאין לו פתח לחוץ אלא על ידי הפשפש נכנסים אליו וכלפי הא הוא דתנן ואחד אל הפשפש. כלומר שיש לו פתח המשמש כניסה ויציאה מבחוץ. וזהו דרך הפשפש ולא צריך למיחשב שני פתחים שבינו לפשפש. לפי שכל עיקר המכוון הוא למיחשב שיש לו פתח ג״כ פתוח לכנס ולצאת מהחוץ ודקא חשיב להיכל זהו מחמת חשיבות ההיכל וההיכל עקרת הבית. ובא לומר שיש מבוא מהתא הזה אל ההיכל. ומפני שהתכלית הוא ההיכל. לא היה צריך למיחשב ולומר דב׳ פתחים בין פשפש להיכל. וכמ״ש באחד לפשפש. ומ״מ הא קמן שפי׳ זה של הר״ב והרמב״ם סובל דוחקים לא מעטים. ולפיכך פירשתי בצורת הבית סי׳ ס״ה בענין אחר. וע״פ דרכן של הר״ב והרמב״ם שהכתלים ששנינו הם חלולים ולכולם בשם תאים יקראו. וזהו מה שפירשתי שם דבקרן מזרחית צפונית קאי על התא הנקרא תא בשם מוחלט. שאע״פ שכל ההרחקות כולם נקראים תאים. מ״מ לא קרא התנא תא אלא לאחד מהן ועל אותו הוא שאומר ובקרן מזרחית צפונית. ולאפוקי שבמזרחית דרומית ששם השער סגור לא יפתח. לא בעי למחשב פתחי הפשפש וההיכל. ועוד אני אימר שהפשפש ששנינו כאן ולעיל לא היה בתא המוחלט בשם תא כפי הנראה כן מפירוש הר״ב והרמב״ם. אבל הוא באותו התא שבחלל כותל ההיכל. וכן אני אומר שבדיוטא התחתונה אנן קיימין לפי מה שאפרש עוד במשנה ו׳ בענין אוטם. והשתא הוו הני ה׳ פתחים. אחד לתא מן הימין הוא אותו שבכותל תא. ואחד לתא שע״ג ממש. ואחד למסבה. ואף ע״פ שיש הפסק כותל תא ביניהם מ״מ ראוי לכנס במנין ולומר שפתוח אל המסבה. אחרי שזה התא שאל הימין המפסיק בשם כותל נקרא. אלא שלפי שבאמת יש שם ג״כ תא לכן נחשב ג״כ פתתה לפתח בפני עצמו. ואחד לפשפש הוא התא שבכותל היכל כדפרישית. וקא חשיב נמי לאחד שבהיכל מהטעם דפרישית שאותו תא שבכותל היכל בשם כותל נקרא. ולפיכך ראוי לחשוב הפתח של ההיכל וליחסו אל התא המוחלט בעצמו. ומ״מ הואיל ובכותל היכל יש חלל וחדר. ראוי להכניס פתחו ג״כ במנין הפתחים. זהו מה שנ״ל לפרש המשנה בשמירת הפירוש של הר״ב והרמב״ם בכתלים שהם חלולים. והם התאים החמשה בבכל שורה ושורה. אבל רש״י בפירוש יחזקאל [מ׳] אינו מפרש כן אלא שכל מה שנקרא כותל. היתה כך כותל עביה כמו שנשנה וזה ששנינו והתא שש לא שהיה רק תא א׳ אלא חמשה היו זה לפנים מזה שכל אחד רוחב שש. ועם כותליהם שיש בין כל אחד ואחד ממלאים כל אורך הצפון ומה שיש בין שני הכתלים כותל תא וכותל היכל. ולמערב ג״כ בין כותל תא וכותל היכל היו ג׳ תאים זה אצל זה ממלאים כל אורך המערב ההוא. ותנא דלא תני אלא תא אחד. לפי שאינו צריך אלא לחשבון הארך והרחב ואינו נכנס במנין שבין הדבקים אלא תא אחד בלבד. וכך פירש תלמידו הרר״ש בפי׳ המשנה. וכך פירושה שבקרן מזרחית צפונית הוא התא הראשון שבסדר הצפון שהיה ארכו ממזרח למערב עד שמקצת ממנו כנגד חלל ההיכל באופן שהיה כנגד כל עובי כותל מזרחית של ההיכל ומשוך להלן למערב יותר עד שהיה פתח פתוח ממנו אל תוך חלל ההיכל עצמו לרבנן דקאמרי שמן התא נכנס להיכל. אבל לר״י לא היה פתוח להיכל עצמו שמן התא הזה היה נכנס דרך עובי הכותל מזרחית לבין השערים והשתא כל חמשה הפתחים כמשמען מבלי שום דחק כלל שהא׳ לתא מן הימין. והוא אותו שאחוריו לצד מערב ונקרא ימין שהעומד בתא הזה לכנס להיכל שזהו עיקר תשמישו הנה ימינו אל עבר התא שאחוריו. ואחד לתא שעל גבו. ואחד למסיבה כמשמען. ואחד לפשפש כלומר פתח הפשפש שיש לתא זה עצמו. ואחד להיכל אתאן לרבנן:

התחתונה ה׳ ורובד ו׳. פי׳ הר״ב מחוץ לכותל המסבה כו׳. לפי שכותל המסבה היה הולך ומיצר כו׳. וכך פירש הרמב״ם ולדבריהם היה החלל שבכותל מסיבה צר מאד. לפי שכותל זה שבו המגרעות היתה על כל פנים ב׳ אמות וחצי כדי שביציע העליונה יהיה לפחות עובי הכותל חצי אמה שלשיעור יציעות שבבנין שלמה היה גובה היציע חמש אמות. ולפי מה שנתבאר לעיל שהדיוטא התחתונה משלשה דיוטאות שבתאים היתה כגובה האוטם היתה בגובה ו׳ אמות ומסתמא מדה וקצב אחת לשלשת הדיוטאוות. ותומה שגובהה שש או חמש אמות איננה ראויה שתהיה פחות מחצי אמה. כ״ש בארך רב כזה שהוא שבעים אמות. והנה הכותל השנית של החלל הזה שהיה גובהו י״ח או ט״ו אמות. לא תספיק לה חצי אמה נמצא שהחלל צר מאד. אבל לרש״י מתני׳ התחתונה כו׳. אתאים גופייהו קאי ולהם היו מגרעות בכותל ההיכל שעוביו שש ממש לפירש״י. וכן פי׳ הרר״ש ועיין סוף פרקין מאי דקשיא נמי לפי פירש״י ובישובו מתישב ג״כ לפי׳ הרמב״ם:

ורובד. פי׳ הר״ב תקרה. ועיין בפירוש משנה ו׳ פרק דלעיל.

ומסכה עולה. לשון הר״ב כמין מחילה ומערה. רצה להשוותו ללשון מסיבה דריש פרק קמא דתמיד אבל שם שנינו ההולכת תחת הבירה ואילו כאן דמסיבה היא העולה למעלה לא שייך לומר כמין מחילה ומערה. ואע״פ שאומר בלשון כמין. לא דייקא. ובפרק דלקמן משנה ג׳ מפרש הר״ב מסבה בנין אבנים מעלות מגלגלות כו׳. ולשון הכ״מ פ״ד מהלכות בית הבחירה פי׳ מסבה בנין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב והעולה בו עולה דרך היקף. כן כתב הרד״ק בפי׳ יחזקאל. וכן פירש״י פרק קמא דיומא מסבה בנין אבנים מעלות מגלגלות וסובבות במקיף עמוד כמין עץ גלגל של גת עכ״ל הכ״מ. ואף בפירש״י דיחזקאל [מ״ז] נמצא כדברים האלה:

לגגות התאים. לראות בבדק הבית. הרר״ש:

היו שתי כלונסות. זקופות למעלה כלפי גג הבית ובין הכלונסות שליבות. הרר״ש:

וראשי פספסין מבדילין כו׳. תמיהני למאי דכתבתי בפרק בתרא דשקלים משנה ד׳. דשתי פרוכות היו מבדילות בעלייה. ומשמא דרב אתמר בגמרא וליכא למימר תנאי היא דלא אמרינן רב תנא ופליג. אלא מפני הדחק. ועוד שמצאנוהו להרמב״ם שפסק משנתינו בפ״ד מהלכות ב״ה. ופסק נמי לדרב בספ״ז מהלכות כלי המקדש. גם הרר״ש בפירושו הביא אמתני׳ דהכא הא דרב וכאילו בא להוסיף ולא לחלוק. וא״כ קשיא תרתי למה לי. ואי בעלייה צריך תרתי למה לא כן בדביר למטה. וניחא לי בהא דתניא בגמרא פ״ז דפסחים דפ״ו. אבא שאול אומר עליית בית קדש הקדשים [*חמורה מבית קדש הקדשים] שבית קדש הקדשים כ״ג נכנס לו פעם א׳ בשנה. ועליית בית קדש הקדשים אין נכנסים לה אלא פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע וא״ל פעם אחת ביובל [לראות] מה היא צריכה. ומעתה הואיל והיא חמורה עבדי נמי פספסים כדי שיכירו עולי עלייה שקדושת עליית קדשי קדשים חמורה ולא יכנסו בה אפילו אחת בשנה. וצ״ל דמתני׳ דהכא. דלא כמתני׳ דספ״ק דכלים כמ״ש שם בס״ד. ובספ״ז מהל׳ ב״ה פסק הרמב״ם פעם אחת בשבוע. ונ״ל לפי שהוא כמו דעת ת״ק. ולא ישר בעיני מ״ש הכ״מ שהוא משום דהיא סברא מציעתא. דאין דעת שלישית מכרעת ולפירושו ה״ל לפסוק לחומרא. אלא טעמא כדפרישית דפסק כת״ק. ושוב מצאתי בפי׳ הרמב״ם בספ״ק דכלים. שהעתיק התוספתא דהתם אין נכנסים לה אלא לשנים. ובנא״י מוגה לשבע שנים. מסכים למ״ש דגם שם ראיתי בתוספתא דאבא שאול שנאה. אלא שהגירסא התם ג״כ לשנים:

פספסין. פי׳ הר״ב בספ״ב:

[*בתיבות. לשון הראבי״ה ונראה שתיבות היו פרוצין לרוח אחד במקום שהיה להם לבנות אצל החומה והג׳ צדדין סתומין. ואצל החומה אין דרך להסתכל ימין ושמאל. עכ״ל]:

כדי שלא יזונו. והר״ב העתיק כדי שלא יהנו. אבל בכל הנוסחאות ראיתי כגי׳ הספר. וה״נ מייתי בפ״ב דפסחים דף כ״ו. ובפירש״י יזונו לשון הנאה כמזונות שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה:

וההיכל מאה על מאה. אע״פ ששם ההיכל הונח על מה שלפני בית קדש הקדשים ונקרא בכתוב קדש. או אהל מועד במשכן. אבל חז״ל על צד ההשאלה רגילים לקרוא לכל הבנין גם יחד בשם הפרט. היכל:

האוטם שש אמות. במאי דסיים רום מאה פתח לפרושי. ועמ״ש ריש מסכת שבת:

האוטם. לשון הר״ב בנין אטום וסתום להיות יסוד שעליו מעמידין הכתלים. וז״ל הרמב״ם בפירושו אוטם הוא בנין אטום שבונין בגוף הקרקע יסוד ועליו מעמידים הכתלים. ע״כ. ומן התימא הוא האיך סליק בחושבנא מאי דהוה בארעא שאינו נראה. דרום מאה משמע שכך הוא ברומו של עולם הנראה לעינים לא עם מה שהוא בארץ מתחת. והרר״ש כתב וז״ל האוטם שש אמות המפתן גבוה מהארץ שש אמות בבנין אטום חומה סתומה. וצ״ל מעלות היו בהאולם שמהם [עולים] על המפתן ומורדות בהיכל לירד בהן מהמפתן ע״כ. והכ״מ נלחץ להעמיד גם דברי הרמב״ם שבחבורו על דעת הרר״ש. מדכתב בפ״ד מהל׳ ב״ה גובה ו׳ אמות אטום סתום כמו יסוד לו אמר שיש לדון מזה שסובר שלא היה מובלע בקרקע ליסוד ממש שהרי כתב כמו יסוד והיינו כדברי הרר״ש. כ״כ הכ״מ. ואני תמיה עליו שא״א שדעת הרמב״ם כדברי הרר״ש. שהרי בפ״ו כתב המקדש כולו לא היה במישור כו׳. ומונה והולך המעלות שממקום למקום במעלה ההר ומסיים שהאולם וההיכל כולו בשוה ומבואר שכן הוא מהא דאמרן בפ״ב משנה ד׳ שקרקע ההיכל גבוה כ״ב אמה יותר מקרקע רגלי [הר] הבית ע״ש. ומזה ודאי קשיא על הרר״ש שאותו החשבון הוא תלמוד ערוך בפ״ק דיומא (דף ט״ז) כמ״ש שם אלא א״כ נאמר שראיית האוטם יחשוב לראיית חלל ההיכל עצמו. וזה דוחק. ומ״מ ודאי דלהרמב״ם ליתא שהרי כתב בהדיא שהאולם וההיכל בשוה. לכן נ״ל שאוטם הזה הוא ג״כ אל האולם והן הנה הי״ב מעלות שמעזרת ישראל אל האולם רום מעלה חצי אמה נמצא כל הגובה ו׳ והוא האוטם ואע״פ שאפשר שעליה לא היתה לו לאולם ולא היה נכלל בכלל הרום כולו. מ״מ זה האוטם היה לו ג״כ ולא היה להיכל אוטם זולתו. וא״ת א״כ שזה הוא האוטם מה בנין שייך בו שהרי גובהו של ההר עצמו הוא זה. ל״ק שהיה צריך עכ״פ לבנין כמו חומה סביב ההר לבל ימוט. ושלא יפלו העפרורים כדרך הר או תל גבוה ושוה בלתי משופע וכדרך שכתבתי בחיל פ״ב משנה ג׳. וזאת היא שתהיה סברת הרמב״ם ג״כ. והיינו דדייק בחבורו לכתוב כמו יסוד לו לפי שבאמת אינו יסוד ממש. שהרי אל העבר מזה נראה על פני הארץ אבל לא כהרר״ש שכתב שזה האוטם מתחיל מן ההיכל ולפנים. דליתא אלא מן האולם הוא שהתחיל. וגם לשון הרמב״ם שבפירושו נמי ניחא שבערך אל העבר מזה של האוטם שהוא מצד האולם וההיכל הרי הוא בנוי בגוף הקרקע כי שם אינו נראה על קרקעית האולם וההיכל ונמצאו דבריו שבחבורו ובפירושו כולם מכוונים באמת ויושר. ועכשיו שקרקעית האולם וההיכל בשוה מסכים זה מאד למאי דכתבי׳ להרמב״ם במשנה ג׳ שמדיוטא האמצעית שבג׳ שורות התאים היו נכנסים להיכל שכן אותה דיוטא שוה ג״כ לקרקעית האולם שממנו נכנסים לפשפש שהדיוטא התחתונה היתה כנגד האוטם כמ״ש שם. אלא שעדיין אותה הסברא דלעיל בענין דיוטא האמצעית הוא דוחק מטעם אחר דכיון שהאולם היה עודף מכאן ומכאן כנגד התאים לכנוס ממנו אליהם והיה שוה לקרקעית ההיכל בגובה האוטם. למה זה נדחוק עצמנו שלא להעמיד גם התאים בשוה לקרקעות ההיכל ושהיו עומדים על בנין האוטם כמו ההיכל ומהאולם נכנסים לדיוטא התחתונה וממנה להיכל שהיו התאים ג״כ שוים לקרקע ההיכל והאולם. וכמו שהוא לפירש״י. אבל המשנה לחצו להרמב״ם לפי דרכו שמפרש חמש התאים זה אצל זה עם הכותלים ולא מצא חמש פתחים. אלא לתא שבדיוטא האמצעית משא״כ לרש״י שא״צ לכל זה ולעיל הארכתי למדי:

אמה כיור. פי׳ הר״ב לפי שהיתה טוחה זהב כו׳. נקרא כיור. ועיין במשנה ז׳ פ״ג דעבודה זרה:

ואמתים בית דלפה. פי׳ הר״ב תרגום במחברת בית לופי ואין לתמוה כו׳. ואם היתה התקרה סמוכה לה. לא היו ציוריה נראות ונכרות כל כך. וצ״ל שהציורים שבאמת כיור היו מבחוץ הכותל. וזה דוחק לפי מה שפירש הר״ב עצמו בכיור שהיתה טוחה בזהב שכפי הנראה אין טיחת זהב אלא בפנים. ואי מבחוץ קא מיירי למה לו לכתוב שהיה טוח בזהב דמנליה הא. וצ״ל דאה״נ דלאו בדוקא נקט טוח בזהב. אבל הרמב״ם כתב וז״ל דלף שם [נפילת] המים מן [הגגים] והיה נהוג אצלם בבנינם לעשות לבית שני [גגים] קרוי למעלה מחבירו ונותנים בין שניהם מעט הרחקה וקורים אותו החלל בית הדליפה על שם הדלף. כדי שאם יטיף הקרוי העליון יעמדו המים באותו החלל. ע״כ:

מעזיבה. פי׳ הר״ב הטיט וכו׳. ועמ״ש במשנה ז׳ פ״ק דסוכה:

אמה טרקסין. כתב הר״ב ולא הכריעו בו חכמים כו׳. לפיכך עשו בבית שני שתי פרוכות. הארכתי בזה בס״ד ברפ״ה דיומא:

כותל ההיכל שש והתא שש. הקשו בתוס׳ פ״ה דיומא דף נ״ב. וכן ברפ״ד דב״ב דהכתיב (מלכים א׳ ו׳) היציע התחתונה חמש באמה רחבה [ולפירש״י דמתני׳ ד׳. ה״נ התאים שבבית שני. כך מדתם כמ״ש שם] וי״ל דהכא מיירי בתא האמצעית דכתיב (שם) והתיכונה שש באמה רחבה כי מגרעות נתן לבית סביב. ועשו את חומת ההיכל במערב למטה שבעה אמות והוצרכו לגרוע ממנה אמה נגד תקרת התא אמצעי להניח ראשי קורות על אותה כניסה ושוב הוצרכו לגרוע עוד אמה כנגד תקרת תא הג׳. והיינו דתנן התחתונה רחבה חמש כו׳. והכא כנגד התיכונה קא חשיב. וא״ת ואמאי לא קא חשיב למטה כותל ההיכל ז׳ והתא ה׳ ואידי ואידי חד שיעורא הוא וי״ל דניחא ליה למחשב במקום שהיה כותל ההיכל ו׳ כמו כותל היכל של מזרחי שהיה כמו כן ו׳ ע״כ. ולסברא זו שמוסיפין אמה על עובי הכותל מפני המגרעות יש ליישב ג״כ להרמב״ם דקא חשיב כותל המסיבה חמש היינו בלא המגרעות אלא שלהרמב״ם צ״ל ששתי אמות הוסיפו מפני שתי המגרעות. ולא קא חשיב אלא מן המגרעות ולמעלה במקום שהיתה שוב שוה ועולה בשווי שאין טעם לומר להרמב״ם שמן יציע אמצעית קא חשיב. [*ומ״ש הר״ב בכאן בחשבון כותל היכל ותא וכותל תא הוא שלא בדקדוק שא״כ נותר מדת כותל הרביעית אבל כמו שפי׳ לעיל במשנה ג׳ הוא נכון]:

האולם עודף עליו ט״ו אמות מן הצפון כו׳. לשון הר״ב שכותל האולם עביו חמש אמה והאולם עשר אמות לצפון. וכן לדרום. דעתו כדברי הרמב״ם בחבורו פ״ד מהל׳ ב״ה. האולם היה מעדיף לכל רוח צפון כנגד התאים עד מקצוע המערבית והיה תוכו עשר אמות וכותלו ה׳ אמות וכן לדרום. והיינו דאדתנן לקמן ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו כתב הר״ב ולא אתפרש לי היאך. שהרי מאה על מאה היה בשוה הא קמן שסובר הר״ב שהאולם היה מעדיף לכל רוח צפונית ורוח דרומית כמו שסובר הרמב״ם. והנה השיג עליו הראב״ד וכתב כל זה הבל ורעיון רוח. שלא היה שם כותל לאולם כלל וטעות גדולה היא זו שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל ועל כן אמרו ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ורוחב האולם נמנה ברוחב ההיכל עכ״ל. והכ״מ התנצל להרמב״ם עם מ״ש בפי׳ המשנה היה כל ההיכל מאה על מאה. אבל היו מטין הבנין מעט צר לצד המערב וכשימשך לצד המזרח מתרחב כדמות הארי. שהוא רחב מלפניו וצר מאחריו. ולפיכך אין לייחס טעות להרמב״ם ממה ששנינו צר מאחריו כו׳ שכל עצמו של הראב״ד לייחס לו טעות הוא ממה ששנינו כן ולפי פירושו אינו ענין לנדון שלנו כ״כ הכ״מ. ולי לא סגיא בהכי. שאע״פ שהרמב״ם יפרש צר מאחריו שהיו מטין כו׳. עכ״ז אני אומר שלא נמלט מהשגה לפי שנשיב אמרים לו מי יכריחהו לפרש כן שהיה האולם מעדיף כנגד כל שתי הרוחות צפון ודרום ואי איתא שכדבריו כן הוא היה לתנא דמתני׳ לכלול כל החשבון כאחד ולמתני מן הצפון לדרום מאה אמה כותל האולם חמש והאולם עשרה כותל המסבה חמש כו׳. וכן עשה הוא בחבורו שכתב מן הצפון לדרום מאה אמה עובי כותל האולם חמש ומכותל אולם עד כותל הקדש עשר אמות וכו׳. ואע״פ שיש לתרץ דמש״ה לא נקט התנא האולם וכותל בחשבון הצפון והדרום לפי ששם האולם הונח על מה שלפני שער הבית והוא במזרח. ואין צודק שם אולם לצפון ודרום אלא מפני שנמשך מן המזרח בלבד. והיינו דדייק נמי הרמב״ם בחבורו לכתוב ומכותל אולם עד כותל הקדש עשר. ולא כתב והאולם עשר. וזה לפי שלא יצדק שם אולם. אלא במזרח שהוא לפני פתח הבית. אמנם כן הוא יפה לתרץ אילו כבר היה מוכרח שהאולם הוא מעדיף לכל ב׳ הרוחות צפון ודרום והיה קשה א״כ למה לא יכלול התנא הכל בחשבון אחד כאמור על זה היה התירוץ עולה כהוגן דמשום דשם אולם לא הונח בהחלט אלא על שלפני הפתח. והוא מזרח. ולפיכך ראה התנא שלא להכניס האולם בחשבון צפון ודרום. אבל אם אין לנו מכריח שיכריחנו לפרש כך ונוכל לומר שלא היה אולם בצפון ודרום כנגד התאים כלל יהיה א״כ לפי זה מה שלא כייל התנא חשבון אולם בצפון ודרום מאמת ג״כ שלא היה שם אולם כלל. שאע״פ שבהחלט לא נקרא אולם מ״מ יוכל התנא להשאילו לו ג״כ שם אולם לאותו הריוח הנמשך ממנו לצפון. וכן לדרום [*או יקראהו בשם אחר]. ולפיכך לא נמלט הרמב״ם מההשגה על סברתו זו. ומה שחשב הכ״מ שכל עצמו של הראב״ד לייחס טעות להרמב״ם שהוא בלבד ממה ששנינו ההיכל צר מאחריו כו׳. לא כן הוא שמלבד אותה משנה יש להשיג עליו. לפי שאין מי שיכריחנו להעדיף האולם בכל צד. והכי דייק הראב״ד וכתב ועל כן אמרו ההיכל צר מאחריו כו׳. שלא מן המשנה הזו בלבד באה ההשגה אלא הביאה לראיה בלבד וההשגה במקומה בלאו הכי היא וכדכתיבנא. ולפיכך הנכון לומר שלא היה האולם מעדיף כלל אלא במזרח במקום שהוא ולא נמשך כלל אצל התאים לצפון ודרום וכסברת הראב״ד. וז״ל הרר״ש צר מאחריו שבעים אמה ורחב מלפניו מאה אמה. ע״כ וכן בבנין העתיד נאמר ביחזקאל סימן מ״א והבנין אשר על פני הגזרה פאת דרך הים רחב שבעים אמה וארכו תשעים אמה אבל מ״מ בארך תשעים אמה הנזכר בכתוב אין לנו הכרח שהיה כמו כן בבית שני אלא נראה יותר שהשבעים רוחב לא היה אלא בכל משך ארך התאים שהיו מגיעים כנגד שער ההיכל והיה א״כ האורך ארבע ושמנים אמה שהאולם עוד י״א אמה וכותלו חמש אמות למלאות אורך כל הבית מאה באמה. ומה שבבית העתיד יהיה זה הרוחב שבעים באורך תשעים. לפי ששם נאמר ואשר מונח בית צלעות אשר לבית וגו׳ ורחב מקום המונח חמש אמות שביאורו שהיה לפני התאים במזרח מקום פנוי שאין שם שום דבר כלל. אף האולם לא היה שם אלא מקום פנוי בלבד ויכולין לבא שם מן החצר היא העזרה החיצונה הסובבת בבית העתיד ושם פתח התאים. שהוא הפשפש. והיה זה המונח חמש אמות. והיו התאים באורך פ״ה כמו שבארתי בס״ד בארוכה בחיבור צורת הבית סי׳ ס״ד ונמצאו תשעים אמה אין רוחבן רק ע׳ ומן אלו התשעים ואילך היה האולם מעדיף בעשרה הנותרים מן האורך שממערב למזרח שהיה עודף על השבעים רוחב עוד ט״ו לכאן וט״ו לכאן. אבל בבית שני לא נזכר שום דבר מן המונח הזה. אע״פ שהרר״ש נסתפק אם היה מונח בבית שני ואחרי שלא נזכר במשנה נראה יותר שלא היה שום מונח אלא מן האולם היו נכנסים לתאים והיה האולם בעצמו לפני התאים מזה ומזה והיה עוד עודף עליהן ט״ו לצפון וט״ו לדרום והיה העודף הזה במשך ממערב למזרח ט״ז אמה. כשיעור כותל האולם חמש והאולם י״א ונשארו א״כ מארך הבית פ״ד אמה שרוחבן ע׳ אמה:

והוא היה נקרא בית החליפות. כפי הנראה קאי על הט״ו אמה העודפות מזה ומזה. שאלו בלבד הוא מה שהיה נקרא בית החליפות וכ״נ לשון הרר״ש שכתב. מלבד החליפות צריך להרחיב כותל האולם לצפון כנגד התא והמסבה וכותלם. [ולדרום] כנגד התא והורדת המים [וכותלם] שהן י״ט אמות מזה ומזה. עד כאן. ור״ל מלבד כותל ההיכל שהוא שש מזה ומזה. שכל שכן שהיו כותלי האולם מתרחבים לפני כותל ההיכל. שמזה ומזה:

וההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו. הר״ב כתב דלא אתפרש לו האיך. וכבר פירשתיו בס״ד: