הצריפין – ״צריף״ הוא מונח המופיע בכמה הקשרים. במשנת סוכה נאמר ״העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל, רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג״ (פ״א מי״א). בהקשר זה הצריף הוא מבנה זמני שאין לו גג אלא שתי דפנותיו נפגשות זו בזו, או שיש לו דפנות נמוכות והמשכן מוטה כך ששתי הדפנות נפגשות. הצריף נזכר במקורות מספר וברור שהוא נתפס כמבנה זמני, מאיכות ירודה. מבנה זו ראוי בקושי למגורים, ואף אין לקבוע בו מזוזה. פוקס מפנה לפירושו של רבי נתן אב הישיבה שצריף עשוי ממחצלאות, ולפיכך ברור ההקשר של משנת סוכה הממשיכה לדון במחצלאות1. מן הראוי להעיר שאכן בצריפים המופיעים באיורים רומיים הגג מכוסה במחצלאות (איור 28). במשנה אחרת נמנה הצריף עם סדרה אחרת של מבנים זמניים: ״אהלי הערביים, והסוכות, והצריפין, והבורגנין, והאלקטיות״ (משנה אהלות פי״ח מ״י). ברור, אפוא, שהצריף עשוי מעץ או קנים (בבלי סוכה פי״ג ע״ב), ואין לו גג שטוח. בהקשר של משנתנו הוא מבנה זמני, ולכן אינו חצר המשתמרת.
והבורגנין – גם הבורגין נזכר פעמים רבות במקורות, בדרך כלל בסדרה עם המגדל
2. ״בורג״ היא מילה יוונית משובשת מ״פירגוס״, ומשמעה מגדל. במקורותינו בורגין הוא בית מגורים גרוע, גרוע אפילו משומרה, מעין מחסן, ואילו המגדל הוא מבנה של ממש
3. גם הבורגין וגם המגדל מצויים בשדה. מגדלים מעין אלו נחשפו בעיקר במערב השומרון, ושימשו לאחסון יין (איור 29, תמונה 10). היו אלו מבנים מבוצרים, או בנויים בצורה מסיבית ביותר
4. מגדל שני הוא רהיט דמוי מגדל
(לעיל פ״ד מ״א). התלמוד הבבלי
(עירובין לד ע״א) פירש את משנת עירובין
(פ״ג מ״ג) שמדובר ברהיט, ולכן ניתן לשברו והמזון נגיש, אם כי לא בצורה קלה
5. אם מדובר בעירוב תחומין הרי שמשנת עירובין זו מתפרשת יפה במגדל בנוי. הירושלמי אומר זאת בפירוש: ״הדא דתימר במגדל שלאבן, אבל במגדל שלעץ נעשה כשובר את החבית לוכל ממנה גרוגרות״ (
עירובין פ״ג ה״ג, כא ע״א). אזכור זה של המגדל הוא אחד מיני רבים. הבורגין נזכר לעתים נדירות יותר, והוא מובהק פחות. לעתים הוא מוצב צבאי לשמירה על הדרך, או תחנת דרכים (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו א, עמ׳ 203; מדרש תהילים, י ב, עמ׳ 93-92). סביר להניח שמבנה כזה הוא בית מגורים לכל דבר, ומשנתנו עוסקת בבורגין ברמה נמוכה יותר, וככזה הוא נזכר בדרך כלל (
תוספתא עירובין פ״ב ה״ט;
פ״ג ה״ט; פ״ד ה״ז ועוד).
ההלכה המקבילה למשנתנו בתוספתא היא זו העוסקת באוצרות בשדה ושצוטטה לעיל (
תוספתא מעשרות פ״ב ה״כ). שם הכלל הוא שכל מבנה שיש בו בית דירה חייב במעשרות. הבורגין הוא קטן יותר ואין בו בית דירה, ובהקשר זה הוא מופיע גם בתוספתא עירובין שהבאנו.
ו[ה]אליקטיות פטורים – בהקשר של משנתנו יש להפריש מעשרות ברגע שהפרי מובא הביתה, אך הבאתו ל״אליקטי״ (״אילקטי״, ״הילקטי״) אינה מחייבת במעשרות. זאת משום שהאליקטי איננו מבנה מגורים6. כן נקבע שאליקטיות אינן יכולות להיחשב כמדורי גויים (משנה אהלות פי״ח מ״י). כלומר זה בית, אך לא בית רגיל. ממשנתנו גם ברור שאליקטי אינה מחסן בחצר, שכן המחסנים נידונים בנפרד בהקשר לחובת מעשרות.
במשנת שבת מסופר מעשה ״שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקדה״ (פכ״ד מ״ה). התלמוד מסביר את המעשה: ״הילקטי קטנה היתה שם בין שני בתים וטומאה היתה שם וגיגית סדוקה מונחת על גבן. ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש שם בגיגית פותח טפח אם לאו״
(בבלי שבת קנז ע״א-ע״ב). ראשונים התחבטו בפירוש המונח, והיו שסברו שהוא סככה בגן
7. רש״י לשבת שם פירש שזהו שביל בין הבתים. פירוש זה ניתן בדרך כלשהי להבין בו את המקרה במסכת שבת, ברם אין הוא הולם את המקורות שהאליקטי (הילקטי) מופיע בהם כבניין. בתוספתא מתואר מצב שבו ״חמש דיטאות (דיוטאות – קומות) פתוחות לאלקטי״ (
עירובין פ״ה הכ״ט [פ״ח הי״א]). אם כן, האלקטי הוא כנראה חדר מדרגות. בבתים קדומים היה חדר המדרגות עשוי כגרם מדרגות חיצוני (למעשה, בהקשר זה, המונח ״חדר מדרגות״ הוא מופרז), או שהיה זה חלל מרובע שהתפתלו בו מדרגות לולייניות או ריבועיות.
המעשה אירע כנראה בבית חצר בן שתי קומות שהיו בו שני חדרים (לפחות). הטומאה הייתה בהילקטי, וממילא עשויה הייתה לעבור לחדרים (בתים). את החלון סתמו בכלי חרס הנקרא טפיח8. לא נשאנו ונתנו בפירושי ראשונים ל״הילקטי״ שהתקשו במעשה, מתוך שהמונחים לא היו נהירים להם9. רש״י, למשל, מפרש שהטומאה שכבה בשביל בין הבתים, וכיסו אותה בגיגית. ברם, כיסוי בגיגית אינו בבחינת ״פוקקים״, ואף כל המעשה של מדידה מרחוק אינו ברור. פירושנו קרוב לפירושו של רבנו חננאל, אלא שהבנו את ההילקטי בדרך אחרת, וכפי שאמרנו לעיל.
סוכת גניסר אף על פי שיש בה ריחיים ותרנוגלים פטורה – גינוסר היא בקעה ליד תל גינוסר ולאורך חופה המערבי של הכנרת. זהו אזור חם, וכנראה נהגו לבנות בו סוכות ששירתו את עובדי השדות בכלל, ואת עובדי הקטיף בפרט. הייתה זו סוכה גדולה וקבועה, ואף על פי כן אינה בבחינת בית.
סוכת היוצרין הפנימית חייבת והחיצונה פטורה – היוצר הוא האומן המייצר את כלי החרס. נראה שמקובל היה שלפני הכבשן הייתה סוכה כפולה, הראשונה שימשה למכירה והשנייה, הפנימית, למקום עבודה פרטי, ולכן היא כבית. מן הסתם סוכה כזאת שימשה רק בחודשי החורף. אילו הייתה סוכה קבועה היו בונים אותה כחצר של ממש.
רבי יוסה אומר כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים פטורה – על כן גם סוכת היוצר פטורה, ואפילו הסוכה הפנימית. סוכת היוצרים נזכרת כסוכה רגילה, וכנראה הייתה זו תופעה נפוצה
10. מבחינת המשנה ניתן היה לפרש שאין מחלוקת בין רבי יוסי והתנא שקדם לו. גם בתוספתא נאמרת ההלכה של רבי יוסי בשם ״אחרים אומרים משם רבי נתן״ (פ״ב הכ״א)
11, ושוב לא נאמר אם יש החולק על כך. אבל במקור אחר מתנהל דיון קרוב האם סוכת היוצרים חייבת במזוזה. בניין החייב במזוזה הוא בניין של ממש, וזו גם ההגדרה של חצר החייבת במעשרות. על עניין זה נחלקים תנאים במפורש: ״...וסוכת היוצרים, הרי אלו חייבות במזוזה, ורבי יוסי פוטר״ (
מסכת מזוזה פ״א ה״ח). אם כן, קרוב להניח שגם כאן רבי יוסי חולק על תנא קמא.
בכתב יד קופמן הנוסח הוא ״דירת החמה ודירת הגשמים״, ומשמע שהסוכה צריכה לעמוד בכל ימות השנה. כן גורסים רוב עדי הנוסח. אבל שני כתבי יד (ב, ן) גורסים ״דירת החמה או דירת הגשמים״, ושני קטעי גניזה (ג5, ג7) גורסים ״דירת החמה ולא דירת הגשמים״. כן גרס בעל מלאכת שלמה בשמו של ר׳ יהוסף אשכנזי. לפי ארבעה עדי נוסח אלו די בכך שהסוכה תשמש לימות החמה בלבד או אולי גם לימות הגשמים. אפשטיין כבר הראה שבכתבי היד יש חילופין תכופים בין הנוסח ״א ו-ב״ לבין ״א או ב״, ולמעשה שני הנוסחים חד הם ועדות כתבי היד היא מקרית. מבחינת התוכן יש עדיפות לנוסח השני (או חמה או גשמים). לסוכה גג מענפים, ובדרך כלל אינה בנויה לימות הגשמים כלל, על כן קל יותר להבין שסוכה החייבת במעשרות היא סוכה יציבה שנועדה לכל הקיץ, אך לא לחורף. הצריף הקבוע פטור ממעשרות וסוכה חייבת בהם, זאת משום שהצריף נתפס כמחסן והסוכה כמקום דירה, לפחות לחודשי הקיץ. אבל במשנה נאמר שסוכת גינוסר אינה חייבת במעשרות, וזו סוכה שגרים בה זמן ממושך ומביאים אליה מתקנים קבועים (רחיים ותרנגולות). על כן דומה שהמשנה דרשה שסוכה החייבת במעשרות תהיה זו שגרים בה כל ימות השנה, אף יותר מבעונת הקיץ בלבד. אם המשנה היא כרבי יוסי זו עדות לגרסה ״ימות החמה וימות הגשמים״, והדרישה היא שהסוכה תשמש כל ימות השנה.
סוכת החג בחג רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין – סוכת החג אינה סוכה לימות החמה והגשמים, ולמעשה ודאי שאינה כבית, ברם חכמים דרשו שהסוכה תמלא תפקיד כשל בית. המחלוקת היא, אפוא, האם המעמד ההלכתי מעניק לסוכה מעמד הלכתי גם לעניין מעשרות. מחלוקת דומה קיימת לעניין חובת סוכה במזוזה ויכולתה להוות מקום להנחת עירוב: ״סוכת החג רבי יהודה מחייב בעירוב ובמזוזה, וחכמים פוטרין״12, ובמדרש התנאים לדברים מובאת דרשה לאישוש דעתם של חכמים13. לפי מדרש התנאים הפוטרים סבורים שרק דירת קבע חייבת במזוזה, ובכך נוצר הקשר בין המחלוקות במשנה. מי שסבור שסוכה זמנית חייבת במעשרות יחייב גם את סוכת החג. כאמור, תנא קמא ודאי אינו סבור כן והוא מהלך בשיטת חכמים שבתוספתא, ורבי יוסי (לפי אחת הגרסאות) הוא המחייב במעשרות גם אם הסוכה משמשת לעונת הקיץ בלבד.
כמעט כל כתבי היד גורסים ״סוכת החג בחג״, כלומר רק בזמן חג הסוכות שכן אז הסוכה משמשת כבית, במובנו ההלכתי של המונח. כן הוא הנוסח בירושלמי (נ ע״ב) ובמדרש תנאים שהבאנו, וכן בציטוטי הבבלי (
שבת מה ע״א;
יומא י ע״א). אבל בקטע גניזה אחד (ג4) הנוסח אינו כולל את ההגבלה ״בחג״, וכן חסרה המילה בדפוסים לבבלי,
ביצה ל ע״ב. דומה שזו טעות, השמטה חסרת משמעות, שהרי לאחר החג הסוכה היא סוכה רגילה ואם נותרה על כנה אין לה דינים או מעמד מיוחד.
1. פוקס, סוכה, למשנה שם פ״א הי״א.
3. ראו דר ואחרים, אום ריחן, עמ׳ 83-76, וראו דברי פליקס לירושלמי למשנתנו. פירושנו קרוב יותר לדברי דר ואחרים, שם.
4. דר ואחרים, שם, עמ׳ 83-57.
5. הבבלי הסביר שרבי אליעזר הוא בשיטתו של רבי אליעזר בן יעקב המצמצם את ההיתר לפתוח קשרים בשבת, ראו משנה, שבת פט״ו מ״ב. הרקע הרֵאלי בעייתי, שכן יש לפרש שהמגדל קשור בקשר עמיד מצד אחד אך נפתח במפתח מצדו השני.
6. כך פירשו כל המפרשים אלא שהציעו הצעות שונות באשר לזיהוי המדויק. ראו המפרשים כאן ובמסכת שבת הנזכרת להלן. הרמב״ם ואחרים פירשו ״סוכה״.
7. ראו פירוש הגאונים לטהרות, עמ׳ 89, וראו פליקס לירושלמי שלנו. המפרשים פירשו שאלקטיה היא סוכה משום שגזרו אותה מהמילה קייטא שמשמעה קיץ או קטיף קיץ. ברם, מקור המילה ביוונית ואין לה קשר ארמי.
8. הטפיח הוא כלי מעין עציץ, ראו ברנד, כלי חרס, עמ׳ קפט-קצא; פירושנו לפאה פ״ה מ״ג, ולעיל מ״ג.
9. כך, למשל, בתשובות גאונים קדמונים, פח, מובאת תשובה שהמשיב עירב בה את המונחים השונים המצויים בפרקים האחרונים: ״מהלקטים״ של מילה (ראו פירושנו לשבת פי״ט מ״ו), ״מהלקטין לתרנגולים״ ו״אליקטי״ של משנתנו, ופירש שהילקטי הוא זיז. כן פירש אלבק. ברם, כאמור, הילקטי היא ממש מבנה שניתן לגור בו ולא זיז.
10. ספרי דברים, שיז, עמ׳ 360; מדרש תנאים לדברים, לב יג-יד, עמ׳ 193; ירושלמי פאה פ״ה ה״ד, כ ע״ב; בבלי,
כתובות קיא ע״א;
סוכה נב ע״ב.
11. ״אחרים״ אינם תמיד רבי מאיר, ובמקרה זה מדובר בתלמיד אנונימי או בתלמידים של רבי נתן.
13. מדרש תנאים, שם שם.